שטרולי נ' אלדור חברה לרכב בע"מ ואח'

החלטה

1.ביום 4.6.13 ניתן צו ארעי האוסר על כונס הנכסים שמונה בת"א 7892-05-13 לבקשת המשיבה 2 (אלבר) מלפעול לתפיסת רכב ב.מ.וו דגם x3 מ.ר. 1074376 אשר נרשם ביום 30.1.13 (הרכב). לאחר דיון מיום 11.6.13 סיכומו הצדדים טיעוניהם. השאלה הדורשת הכרעה בשלב דיוני זה הינה האם יש לאפשר למבקש להמשיך ולהחזיק ברכב עד להכרעה בתביעה בה עותר הוא להצהיר על בעלותו ברכב או שמא יש לאפשר לאלבר, באמצעות הכונס, להחזיק ברכב עד להכרעה.

יוער כי מאחר וקבעתי את התיק העיקרי לדיון ליום 16.7.13 ניתן היה לייתר הדיון בסעד הזמני לו היתה אלבר מסכימה, אולם לשיטתה המשך הצו המונע את תפיסת הרכב עלול לסכן את שלמותו ולהביא להפחתת שוויו באופן המצדיק השבתו לחזקתה לאלתר.

2.מהבקשה והתגובה ועדויות הצדדים עולות העובדות הבאות שאינן שנויות במחלוקת. הרכב נרשם על שם אלבר ביום 30.1.13 ואף שועבד לחברה מקבוצת אלבר, אלבר א פ בע"מ. נתונים אלו מופיעים ברשיון הרכב שהינו בתוקף עד ליום 29.1.14. המשיבה 1 (אלדור) הינה חברה שעסקה במכירת רכבים באמצעות מנהלה אמיל לגזיאל. ביום 13.2.13 רכשה אלדור מאלבר את הרכב תמורת 300,000 ₪.

לטענת אלבר בגין הרכב ניתנו לה במעמד המכירה שני שיקים מעותדים ליום 30.4.13 ו- 30.5.13 על סך 150,000 ₪ כל אחד אשר חוללו. יוער כי באותו מעמד נרכש רכב נוסף ובקבלה שהוצגה בדיון עלה כי נמסרו ארבעה שיקים אשר חלקם נפרעו, לשיטת אלבר לטובת רכב אחר.

לטענת המבקש, רכש את הרכב ביום 3.3.13 מאלדור תמורת 350,000 ₪ אשר שולמו במזומן. לתמיכה בטענתו צירף הסכם מכר חתום על ידי אלדור, קבלה וחשבונית על תשלום התמורה במזומן. המבקש טוען כי במעמד הרכישה הוצג לו ייפוי כח שניתן לאלדור מאלבר ונאמר לו כי תוך מספר ימים תושלם העברת הבעלות. לטענתו לאחר שלא הועברה הבעלות פנה לאלדור אז הסתבר כי החברה "נעלמה" המגרש ננטש ולאחר שפנה לאלבר לברר העניין הסתבר כי הוגשה בקשה מטעמה להתמנות ככונס נכסים זמני לתפיסת ארבעה רכבים, כולל הרכב, במסגרת תביעה כספית שהגישה נגד אלדור.

למרות שלא מצאתי מקום לייחס משמעות מכרעת לעניין השאלה האם ידע כונס הנכסים על טענות המבקש עת עתר למינוי, מאחר ועניין זה מקומו להתברר במסגרת התיק בו מונה, אפרט את הסדר הכרונולוגי של האירועים. ביום 2.5.13 פנה המבקש בכתב לאלבר לאחר שהקדים פניות טלפוניות וביום 5.5.13 הוגשה התביעה כנגד אלדור והבקשה למינוי כונס. ביום 13.5.13 נפגשו המבקש וכונס הנכסים ולא הגיעו להסכמות והמבקש הגיש תביעתו להצהיר על הבעלות ביום 27.5.13. לאחר שהכונס פעל לקבלת צו אישי כנגד המבקש להעברת הרכב לידיו והתקיים דיון ביום 3.6.13 בתיק הכינוס, הוגשה ביום 4.6.13 הבקשה שבפני מכח הסכמה דיונית בדיון שם.

3.לטענת המבקש זכותו עדיפה על זכות אלבר הן מאחר וממסמכיה עולה כי אינה הבעלים של הרכב ממועד בו העבירה את החזקה לאלדור והן מאחר והעסקה במסגרתה רכש את הרכב עומדת בתנאי תקנת השוק. מבחינת מאזן הנוחות סבור המבקש כי יש ליתן עדיפות לקניינו על פני פגיעה כלכלית באלבר אשר רואה ברכב כבטוחה בלבד לחובה של אלדור כלפיה.

אלבר טוענת כי אין יסוד לטענות המבקש בדבר העדר בעלותה ברכב שעה שנשאר רשום על שמה ואף שועבד לטובתה. לשיטתה סימני שאלה רבים התגלו בחקירת המבקש המעידים על חוסר תום לבו ועצימת עיניים במועד העסקה השוללים את אפשרותו להנות מהגנת תקנת השוק. מבחינת מאזן הנוחות לשיטתה מאחר והכונס בשלב זה מוסמך רק לאחסן הרכב יש להעבירו לחזקתו ולא להשאירו בידי המבקש אשר אינו רשאי לנהוג בו בהעדר ביטוח ויש חשש כי הרכב כלל אינו בחזקתו.

דיון והכרעה

4.למרות שטענת תקנת השוק נטענה על ידי המבקש כטענה חלופית, מצאתי כי לצורך הליך זה הינה הטענה העיקרית המהווה בסיס לבקשתו. אין מקום או צורך במסגרת הליך לסעד זמני להכריע בכל הטענות ודי שהמבקש הראה ראיות מהימנות לכאורה להוכחת עילת תביעתו לבעלות. ככל שעילתו מוצקה יותר כי יקטן המשקל שיש ליתן לחשש מהכבדה על תוצאות ההליך. האיזון יבוצע לאור מאזן הנוחות ומידתיות הסעד המבוקש על רקע תום לבו של המבקש בפניה לקבלתו.

לאור האמור לעיל לא מצאתי להכריע ולו לכאורה בטענות המבקש כי מכח חוק המכר וחוק המיטלטלין הבעלות ברכב עברה לאלדור עם קבלת החזקה. יחד עם זאת אין להתעלם גם מטענות אלו בשלב זה מאחר ומשפיעות הן על איתנות העילה של המבקש. קשה לקבל את טענת אלבר כי ההסכם בו מכרה את הרכב לאלדור הינו הסכם "סטנדרטי" אשר אין לייחס את המשמעות אותה מבקש המבקש לייחס לאמור בו. אכן ההסכם כולל הוראות כי עד לקבלת התמורה בגין הרכב לא עובר הוא לבעלות אלדור, אולם בסעיפים אחרים בו נקבע כי רק לאחר קבלת התמורה תועבר החזקה. לכאורה קשה ליישב בין ההוראות למרות שברור מהתנהלות אלבר כי הנוהג הוא להעביר את החזקה לסוחרי הרכב, למרות האמור בהסכם, טרם קבלת התמורה תוך שימור הבעלות על שמה. גם אם מדובר בתניית שימור בעלות, אשר לא נוסחה באופן ברור, העמימות בשלב זה מצדיקה ליתן משקל עודף לזכות המבקש ברכב. אלבר מודה כי נותנת "אשראי" לסוחרי הרכב והדבר מחזק לכאורה את עמדת המבקש כי רואה ברכב כבטוחה לחיוביה של אלדור כלפיה מבלי לשמר את הבעלות ברכב מסויים. עניינים אלו, לרבות אופן זקיפת התשלומים במועד מכירת הרכב, יתבררו בהליך העיקרי ומהווים חיזוק לעמדת המבקש בדבר זכותו מכח תקנת השוק.

יוער כי לא מצאתי מקום לייחס חשיבות, ודאי לא בהליך הזמני, לטענות אלבר בדבר החשש מהשלכות רוחב על שוק הרכב מהכרעה בבקשה זה. נראה כי אלבר, המסכימה לטענה המשפטית כי זכותה תנגף במידה ויוכיח המבקש כי רכש הרכב בתנאי תקנת השוק, נטלה סיכון כלכלי מושכל עת בחרה להתנהל כפי שפעלה מול אלדור. ייתכן כי דווקא קבלת הבקשה תוביל לפיתוח מנגנון יעיל יותר המגן על הציבור מפני "תאונות" משפטיות מסוג זה. ממילא השיקולים הכלכליים אינם מובילים דווקא להעדפת עניינה של אלבר אשר לכאורה רכשה רכב יקר ביום 30.1.13, במחיר לא ידוע, מכרה אותו ביום 13.2.13 תמורת 300,000 ₪ - יש להניח כי ברווח, ואותו רכב נמכר לכאורה ביום 3.3.13 תמורת 350,000 ₪ לצרכן. אם רוצה אלבר להגן על עצמה מדוע לא תמכור בעצמה לצרכן ואם מגלגלת רכבים בשוק באופן המתואר, מדוע לא תשא בסיכון כי רכב שלא קיבלה תמורתו ימכר ללקוח בתנאי תקנת השוק?

5.כאמור לעיל, אלבר אינה חולקת על כך כי במידה ותוכח רכישה בתנאי תקנת השוק תגבר זכותו של המבקש. כאמור, אין מקום להכריע בשאלה זו בשלב זה אלא יש להראות כי יש ראיות מהימנות לכאורה לצורך הוכחתה.

פסיקת בתי משפט השלום אשר דנה במקרים דומים הכריעה, על סמך הלכות בית המשפט העליון, כי זכות הרוכש מסוחר רכב עדיפה גם אם התרשל בבדיקת המצב המשפטי לאשורו, (ראה ה"פ (שלום חד') 4687-01-09 ברנשטיין נ' בן שטון, 27.7.10, ה"פ (שלום י"ם) 15114-11-12 אלבחירי נ' בנק ירושלים בע"מ, 30.5.13, ת"א (שלום פ"ת) 33964-10-11 כהן נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ, 14.4.13 – אשר דן בפרשת קריסת "סנטרל קאר", והאסמכתאות שם).

מטעם המבקש הובאו ראיות לכאורה כי רכש את הרכב בתום לב ובתמורה מאלדור. אף פנייתו לאלבר, טרם שידע כי מונה כונס, לברר מדוע לא הועברה הבעלות על שמו מעידה על תום לבו. חשדה של אלבר בדבר קנוניה בין המבקש לאלדור או עסקה למראית עין לא הוכחה בשלב זה אף לא בגדר של חשד סביר. לא הובאו ראיות לקשר אישי של המבקש להעלמת רכביה של אלדור והעובדה כי ישנם נפגעים נוספים מפעולותיה של אלדור, למרות שאין הדבר מהווה ראיה בהליך זה, מלמדת לכאורה על תום לבו של המבקש. הדעת נותנת כי לא חברו להם אנשים שונים עם מנהל אלדור להונות את אלבר.

חשדה של אלבר סב סביב מקורות המימון של רכישת הרכב מטעם המבקש והתנהגותו לאחר מינוי הכונס, לשיטתה בהכשלת הכונס ממילוי תפקידו. אשר למקורות המימון, אכן התשובות שסיפק המבקש אינן מניחות את הדעת. אולם נקצין ונשאל, האם במידה ונרכש הרכב מכספים שמקורם לא כשר, אולם ללא קשר להונאה של אלדור, האם נשללת זכותו של הרוכש כלפי אלבר? בשלב זה מקור הכספים אינו עילה לשלול טענת המבקש כי רכש את הרכב בתמורה ובתום לב. דווקא האמור בסיכומי אלבר בדבר טענתה כי תערב את הרשות להלבנת הון יכול ומהווה טעם לשינוי גרסאות המבקש בדבר מקורות המימון, אולם אין הדבר משנה את עצם הוכחת התמורה בעסקה מכח החשבונית והקבלה. אם חטא המבקש בהשגת המימון יכול והעניין יבדק על ידי הרשות המוסמכת, אולם בשלב זה אין בכך כדי לשלול את תום לבו בעצם עריכת העסקה. יוער כי אלבר לא טענה כלל כי חושדת במבקש, אלא אולי במשתמע, נוכח הנסיבות של רכישה במזומן, אולם לא הוכח כי אין זה נהוג לרכוש רכבים מסוג זה במזומן או כי עובדה זו צריכה לשלול על פניה את טענת המבקש.

נוכח הנוהג להשארת הבעלות ברכב המצוי בחזרת הסוחר על שם הבעלים, כפי שאף עולה מהסכם המכר בין אלבר לאלדור, אין בעובדה כי ברשיון הרכב רשומה אלבר ואף קיים שעבוד כדי לשלול בהכרח את תום לבו של המבקש אשר לא טרח לבדוק מול אלבר עניין זה. ניתן להקשות ולשאול מה היה קורה לו היה שואל טרם הרכישה, היה נאמר לו כי נהוג להעביר את הכסף מהסוחר לאלבר ורק לאחר מכן מוסר השעבוד ועוברת הבעלות. אולם אלבר לא הצביעה על כל מנגנון המגן על רוכש תם לב, זולת תקנת השוק, אשר יש בכוחו להבטיח כי אמנם כספים ששילם בגין רכב מסויים יובילו לשחרור השעבוד והעברת הבעלות בו.

הוא הדין ביחס לאי גילוי מקום הרכב. המבקש סבר כי אינו חייב להעביר הרכב לכונס ושאלה זו מקומה להבחן במאזן הנוחות ותום הלב בהגשת הבקשה. אמנם המבקש לא השיב במפורש היכן נמצא הרכב, אולם בחקירתו לא נדרש בית המשפט לחייבו להשיב. לא הוכח כי המבקש מהווה כסות לאחר ולא רוצה לעשות שימוש ברכב עבורו.

לא מצאתי כי הוכח כי המבקש עשה שימוש בייפוי כח מזוייף אלא טען כי ייפוי כח זה אשר יועד לאלדור הוצג בפניו כחיזוק לטענת אלדור כי תעביר לבעלותו את הרכב תוך מספר ימים מהרכישה. לא מצאתי כי נפלו סתירות מהותיות בגרסה זו ואף ההשענות על עדותו בדבר שינוע הרכב עם מכר סוחר רכב, אינה מעידה על חוסר תום לב בעסקה. המבקש הבהיר כי במועד הרכישה העביר הרכב להרצליה ולאחר מכן, לאחר שהיה חשש כי יתפס על ידי הכונס, העביר אותו למקום מסתור בטבריה. גם אם בפעולות אלו נהג שלא כדין בהובלת רכב ללא ביטוח תקף או בניגוד לצו הכינוס, נוכח העובדה כי פנה לקבלת סעד משפטי בהקדם מעידה כי אין לייחס לו פעולה בחוסר תום לב.